החלטה בתיק בש"פ 332/04

1.        ערר זה של המדינה בדין יסודו.

2.        המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת באשמת ביצוען של עבירות חמורות כלפי אשתו ובהן עבירות סחיטה, תקיפה וכליאת שווא. הוא נעצר עד תום ההליכים. ערר על המעצר נדחה בבית משפט זה. שתי בקשות לעיון חוזר נדחו. האשה אומנם הודיעה כי היא סולחת למבקש, אך בית המשפט לא נתן לכך משקל בהחלטות המעצר.

3.        משפטו של המשיב הוסיף להתנהל והגיע תורה של המתלוננת להעיד. ואולם לפני המועד הצפוי לעדותה עזבה המתלוננת את הארץ, לכאורה בעקבות שיחה עם המשיב. בית המשפט הדן בתיק קיבל כראיה את אימרותיה של המתלוננת, כאמור בסעיף 10א(ב) לפקודת הראיות. עתה קבוע התיק לשמיעת ראיות ההגנה.

4.        בהחלטה משלשום קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לעיון חוזר שהוגשה לו. בית המשפט קבע שיש להסיט עתה את נקודת האיזון לטובת זכותו הבסיסית של המבקש לחירותו. בעניין זה ציין בית המשפט כי החשש לשלומה של המתלוננת - המתמידה לשהות מעבר לים - פג לכאורה במצב דברים זה, וכי אם תשוב המתלוננת טרם סיום המשפט, תוכל המדינה לשוב ולבקש את מעצרו המחודש.

5.        לא אוכל להסכים להנמקתו זו של בית המשפט. העובדה שהמתלוננת עזבה את הארץ ערב עדותה מדברת בעד עצמה. למעשה, שחרורו של המשיב ולו בתנאים מגבילים, עשוי להוביל לכך שהמתלוננת תירתע מלשוב ארצה. המשפט עשוי להיות רב תהפוכות, ובנסיבות כגון אלה עשוייה לעיתים להיות הצדקה לזימון המתלוננת לעדות גם לאחר פרשת ההגנה. מכל מקום, המעצר היה לשם הגנה על המתלוננת והשחרור יש בו כדי לגזור עליה גלות.

6.        אני מקבלת את הערר, מבטלת את החלטות השחרור ומורה על המשך מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים.

           ניתנה היום, י"ט בטבת תשס"ד (13.1.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: